יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
דף הבית אודות דבר המנהלת תכניות לימוד מידע לתלמידות לוח אירועים חדר מורים יצירת קשר
 
קרא עוד...
 
בהנחיית המחנכות אדווה אדל ויפעת רוט - עברו כתות י' תהליך של לימוד במעגלי שיח סביב כרזות לזכר רבין וציון יום זה בחברה הישראלית. בעקבות הלימוד הן ניסחו מסר שבחרו להעביר לכלל תלמידות בית הספר - " לא חייבים להסכים - כן חייבים לחיות ביחד" בהמשך התהליך הכינו התלמידות טקס אותו העבירו לכלל בית הספר ביום הזכרון ליצחק רבין ביב' חשון, 1.11.17. לאחר הטקס שמעו התלמידות דברים מיוחדים ליום זה מפי המנהלת, מרב בדיחי, ומאוחר יותר יצאו כל הכתות למעגלי שיח סביב הכרזות, בהנחיית תלמידות כתות י'בכתבה מפורט מהלך הטקס ומצורפות תמונות מיום זה
שעה: 11:00 - 9:00

ב"ה 'טקס רבין תשע"ח שכבת י לא חייבים להסכים, כן צריכים לחיות יחד" כולנו רוצות שלום. התקופה שלאחר חתימת הסכמי אוסלו הייתה תקופה סוערת במדינה. גל של פיגועי התאבדות בישראל, עשרות אנשים .נרצחו. פחד בכבישים. מוות ברחובות . התפללנו שיגיע כבר השלום. אני זוכרת את התקווה והאמונה שאנו עומדים בפני עידן חדש, האמונה שיש פרטנר לשלום.אבל המציאות טפחה לנו בפנים. הפגנות ומחאות רבות נערכו בכל רחבי הארץ. וקרע חריף התפתח בן ימין לשמאלהימין האמין שרבין מסכן את העתיד של כולנו , בעוד שהשמאל ראה בדרכיו של רבין פתח לשלום, שלום אליו כולנו מייחלים מזה שנים. אני זוכרת את כל האנשים שם עומדים וצועקים ססמאות ומחזיקים שלטים, כולם כל כך כעסו על עליו. המשפטים שהם אמרו חלחלו עמוק בפנים. עם של יהודים שמאחל את הנורא מכל למנהיגו, לאדם מתוכו, לדם מדו. המילים האלו לא יכלו להשאיר אותי אדישה. אך העם נשאר עיוור לעיניי מראה זה. כל מה שהם ראו היה את רבין מפקיר את העם שבחר אותו. - 22 שנים חלפו מאז אך האלימות לא נעלמה. היא נמצאת בתוכנו. היא מרימה ראש וזוקפת קומה, מבססת את מקומה. היא נמצאת בתוכנו. בשפה שאנו מדברים, במילים שבהן אנו בוחרים. רבין לא נרצח רק בגלל חולשה רגעית של הדמוקרטיה הישראלית, אלא ובעיקר על רקע של מציאות חברתית שבה שלטו עוינות ואטימות כלפי האחר והשונה. עלינו לזנוח את המילים שבהם הכתמנו את העבר ושבהן אנו ממשיכים להכתים את ההווה. עלינו למצוא את המילים לכתוב בהן את העתיד. אנחנו הגשרים שנמתחים מעל אותה תהום שהייתה מונחת אז בינינו – בואו נסכים לא להסכים, בואו נקשיב גם אם לא נשתכנע.״ ישראל היא מדינה מורכבת. היא מורכבת מהרבה אנשים המגיעים ממקומות שונים ולהם אמונות שונות וערכים שונים, ובכל זאת כולם עונים להגדרה – "ישראלי" וכולם מרכיבים ביחד את השלם שהוא ״מדינת ישראל״. רצח ראש הממשלה יצחק רבין היווה נקודת שבר בחברה שלנו ושיקף את הפער העמוק שקיים בתוכנו. על מנת שאירוע כזה לא ישנה יש להעמיק את הדו-שיח, את הקשב ואת התקשורת בין הרבדים השונים במדינת ישראל. אני מאמינה שהכרה באחר והבנה שכולנו חלק מאותו השלם הם תנאי הכרחי כדי לייצר תקשורת. - כמו בכל מסע, אין רק דרך אחת נכונה, יש דרכים רבות המבטאות נקודות מבט שונות.אם נשכיל להבין את הדומה והשונה בינינו, אני מאמינה שנצליח לסלול יחד את הדרך לסולידריות חברתית. נדמה כי האתגר הגדול מכולם הוא יצירת הישראליות המשותפת. הנשיא ריבלין היטיב לנסח זאת כך: "הפסיפס הישראלי המתהווה איננו גזרה אלא הזדמנות אדירה. הוא טומן בחובו עושר תרבותי, השראה, אנושיות ורגישות. אסור שהסדר הישראלי החדש ידחוף אותנו להיבדלות ולהיפרדות. אסור לנו לוותר על תפיסה של ישראליות, אלא עלינו לפתוח את שעריה, ולהרחיב את שפתה"."עלינו להבין שאין לנו דרך אחרת מלבד החיים המשותפים, זה הזמן לבחור בדרך המשותפת. זה הזמן למצוא את המאחד ולא את המפלג. זה הזמן להאמין ביכולתנו לחיות כאן על האדמה הזאת. אין לנו אפשרות אחרת זה בידיים שלנו" המדינה הדמוקרטית היא בבואה של אזרחיה. כל אחת ואחת מאתנו יכולה להשפיע, כל אחת בדרך שלה, בבחירות שלה, על החיים של כולנו כאן. אם רק נחליט לצאת לדרך כדי לשנות, אם רק נבחר לנו יעד ראוי, אם נחליט שאנו משקיעות מאמצים, אוספות כוחות ויוצאות לדרך, אז יש סיכויים שנגיע למקומות נפלאים, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית - כך נצליח לשנות ולשפר את פני המציאות. פתגם ידוע אומר "גם מסע של אלף מילים מתחיל בצעד אחד קטן". הלוואי שנצליח לצאת למסע הגדול

 

יפעת ואדווה- מחנכות כתות י'