יום ה', יח’ באייר תשע”ט
דף הבית אודות דבר המנהלת תכניות לימוד מידע לתלמידות לוח אירועים חדר מורים יצירת קשר
 
קרא עוד...
 
ביום ד' כה' טבת, 2.1.19 נקיים משפט מבוים ל-12 המרגלים במוזיאון ארצות המקרא. את המשפט יקיימו תלמידות כתות י' בסיוע עורכי דין. ההכנה בביה"ס עם התלמידות נערכה עם רננה רביצקי-פילזר והמורים גאולה גלצר ועידן ברזילי התלמידות ומשפחותיהן מוזמנים להשתתף במשפט. ראו פרטים נוספים בכתבה

אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ? משפט המרגלים יום ד' כה' בטבת 2 בינואר 2019 באולמו של כבוד השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין התובעת: עו"ד רחל זוארץ לוי הסנגור: עו"ד דורי פינטו עם תלמידות מדרשית הרטמן ירושלים (שכבת י) תכנית ולו"ז 11:00-11:15 התכנסות באודיטוריום המוזאון 11:15-12:30 הדיון המשפטי (דברי פתיחה, חקירת עדי התביעה וההגנה) 12:30-13:10 סיכום הטענות מפי הצדדים 13:10-14:00 הפסקה 14:40-14:00 ברכות, תודות והקראת הכרעת הדין להבטחת מקומכם, אנא הירשמו בטלפון 02-5955305 או במייל education@blmj.org משפחות התלמידות שיגיעו לצפות במשפט יזכו במנוי משפחתי שנתי למוזיאון ארצות המקרא משפט מרגלים 2.1.2019 - הזמנה.docx בית הדין הגדול במדבר סיני תיק מס' תקמ"ג בעניין: עם ישראל המאשים נגד 1. סתור בן מיכאל למטה אשר ת.ז: 000000008 יליד: 1373 לפני הספירה, מצרים ד.נ. מדבר סיני צפון, מחנה אשר הנאשם תשובת הנאשם לכתב האישום הנאשם מתכבד בזאת להביא את תשובתו לכתב האישום. כל עובדה שהנאשם לא מודה בה במפורש יש לראותה כמוכחשת על ידו. 1. לעניין סעיף 1 לכתב האישום – אכן בחודש השלישי בשנה השנית לנדודי בני ישראל במדבר הצטווה הנאשם, מר סתור בן מיכאל נשיא שבט אשר, על ידי משה רבנו לתור את ארץ כנען ביחד עם אחד עשר נשיאי השבטים האחרים. הציווי שציווה משה רבינו את הנאשם ואת אחד עשר הנשיאים האחרים לא היה כמפורט בסעיף 1 לכתב האישום ("לחשוף את דרכי מלחמותיה, את מבצריה ואת אסטרטגיותיה" וכו') אלא הוא היה כאמור בפסוקים יז-כ לפרק יג של ספר במדבר דהיינו: יז וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃ יח וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃ יט וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃ כ וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ ... הנאשם לא יכול להתייחס בדרך של הודאה או הכחשה לדברים שה' ציווה בהם את משה רבנו, שאותם לא שמע שכן הוא כאחד האדם ואלוהים לא נגלה אליו. אולם אם משה רבנו אומר שכך נאמר לו הנאשם מקבל זאת ללא עוררין. 2. לסעיף 2 - הנאשם מכחיש כי עם יציאת עם ישראל לעצמאות ועם הנהגת משה מעמדו ירד. להפך, עם היותו לנשיא שבט בעם ישראל העצמאי תחת הנהגת משה רבנו הוא הרגיש שמעמדו עלה והתפקיד גרם לו לגאווה רבה ולתחושת אחריות ומחויבות לאנשי שבטו ולבני עמו. 3. לסעיף 3 - אכן הנאשם תר את הארץ משך 40 יום החל מ 28 בחודש השלישי ועד ה 8 בחודש החמישי, ערב תשעה באב. הנאשם והנשיאים האחרים אכן העידו עם שובם על היות הארץ ארץ זבת חלב ודבש ואף הביאו לעם מפרי הארץ. 4. לסעיף 4 - הנאשם מכחיש כי הבאת אשכול הענבים כמו גם הרימונים והתאנים, נועדה להערים על משה ועל העם. הפירות הובאו והוצגו בהתאם למצוות משה וכחלק מהצגת התמונה המלאה של ההתרשמות מהארץ. כך גם ההכרזה שמדובר בארץ זבת חלב ודבש הייתה מדויקת ונועדה להיות חלק מהתשובה לשאלות שהנאשם והנשיאים האחרים התבקשו למצוא להם תשובות בתורם את הארץ. 5. לסעיף 5 – הנאשם מודה שלצד תיאור טוּב הארץ, עשרה מהנשיאים והנאשם בתוכם הוסיפו ותיארו את הארץ ותושביה בדברים המצוטטים בסעיף זה לכתב האישום ששיקפו את ההתרשמות הכנה של הנאשם ממראה עיניו. הנאשם סבר שאכן מה שראה מפחיד ומטיל אימה אך דבריו לא נאמרו לשם הפחדה והטלת אימה ולא בניגוד למה שצוּוה על ידי משה, אלא כדי להציג את תמונת המצב הנכונה בשטח לפי מיטב הבנתו ואמונתו. 6. לסעיף 6 – הנאשם כופר בכך שחרג מהמשימה שהוטלה עליו. משימת הנשיאים ובהם הנאשם מר סתור בן מיכאל, הייתה לתור את הארץ ולתאר את אשר ראו. לפי הבנתו הנאשם מילא את המשימה כמיטב יכולתו. בתיאור שמסר לא הייתה כל מטרה להמריד את העם נגד השלטון, אלא להביא דיווח מלא ומדויק. גם אם הדברים נאמרו באופן נרגש ותוך מתן ביטוי לתחושת הפחד הרב שנפל עליו בשל הדברים שראה, מטרתו הייתה רק לבטא באופן מלא את חומרת המצב לפי התרשמותו ולהבהיר כי יחסי הכוחות הצבאיים הם לרעת עם ישראל. 7. לסעיף 7 - הנאשם כופר כי פעל לטובת עצמו בלבד. להפך, הוא פעל לפי הבנתו לטובת הכלל, בהתאם לציווי שציווה אותו משה, מתוך דאגה לעם ומתוך תחושת חובה שעליו לעשות כל מאמץ כדי לשכנע הן את משה והן את העם שיחסי הכוחות הצבאיים הם לרעת עם ישראל, כפי שלפי הבנתו אכן היה המצב. הוא ביקש להביא לכך שהחלטה שתתקבל תעשה מתוך מודעות מלאה ליחסי הכוחות האנושיים הצבאיים שבין עם ישראל לעמים שבארץ כנען. 8. לסעיף 8 – הנאשם מאשר שאחרי שנשיא שבט יהודה כלב בן יפונה אמר "עלה נעלה וירשנו" וכו' הנאשם ותשעה מנשיאי השבטים האחרים אמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". הנאשם אמר זאת זאת לא כדי להטיל פחד שווא אלא מכיוון שהאמין על פי מראה עיניו שאכן, מבחינת יחסי הכוחות הצבאיים של בני אנוש, עם ישראל חלש יותר מהעמים שבארץ כנען. 9. לסעיף 9 – הנאשם כופר בכך שנקט בטקטיקה המתוארת באישום כ"הפחד ומשול". הוא לא ביקש להטיל פחד ויראה כדי לזכות בשלטון, או כדי להדיח את משה מהשלטון, או על מנת להביא לשנאה ולאי נאמנות. דבריו נועדו להציג גם למשה וגם לעם את תמונת המצב שהוא סבר, עם כל הצער, שהיא הנכונה והמדויקת, על כל חומרתה מבלי ליפות את המציאות כפי שהוא הבינה. 10. לסעיף 10 – הנאשם לא חולק על כך שתגובת העם לדברי הנאשם ותשעת הנשיאים האחרים הייתה נסערת ומאשר כי העם השתכנע שעמי ארץ כנען חזקים מעם ישראל וכי ונאמרו הדברים "לו מתנו בארץ מצרים" וכו'. 11. לסעיף 11 – הנאשם מאשר כי אכן כלב בן יפונה ויהושע בן נון פנו אל העם ואמרו כי אם אלוהים רוצה בכך הוא יעזור לעם ישראל לכבוש את הארץ. הנאשם אכן לא הצטרף לדברי כלב ויהושע. לנאשם לא היו הכלים להעריך אם אלוהים יפעיל את כוחו כדי לגבור על עמי הארץ החזקים יותר מעם ישראל. הוא ראה את הציווי שצוּוה לתור את הארץ כמתייחס ליחסי הכוחות שבין בני אנוש, הוא הביא בפני העם ובפני משה את התרשמותו ואת מסקנותיו, שהפילו עליו פחד גדול שאותו אכן לא יכול היה להסתיר. 12. לסעיף 12 – אכן תגובת העם לדברי הנאשם ותשעת הנשיאים האחרים הייתה נסערת, אם כי לא הגיעה לידי אלימות ממש. העם הביע את עמדתו המנוגדת לעמדת משה, כלב ויהושע. אולם, הנאשם לא אמר את דבריו שהובילו לתגובת לשם המרדה והסתה אלא כדי להביא את התמונה המלאה ואת התרשמותו וזאת על מנת שמשה והעם יוכלו לקבל החלטה ראויה ולא החלטה שלפי הבנתו, בין אם צדק ובין אל שגה, הייתה מוטעית ומסוכנת. 13. לסעיף 13 – הנאשם עשה את מעשיו ואמר את דבריו מתוך אמונה כנה שהוא ממלא באופן הראוי אחר הציווי שציווה אותו משה מתוך דאגה עמוקה לשלום בני עמו, בשל הפחד שנפל עליו ממה שראה ומתוך תחושת חובה להוכיח ולשכנע שדבריו והערכותיו נכונים, כפי שהוא האמין בתום לב. 14. לסעיף 14 – לאור האמור לעיל הנאשם לא קשר קשר לשם המרדה ולא עשה כל מעשה לשם המרדה ולכן לא עבר את העבירה המיוחסת לו. הנאשם מילא את חובתו כפי שהבינה בהתאם לציווי שצווה על ידי משה. הוא דיבר ביושר ובכנות ונתן ביטוי מלא, כפי שהיה זכאי וחייב לעשות, להתרשמותו ולחששותיו, שאכן היו גדולים. אין בתגובת העם לדברי הנאשם ותשעת חבריו ובכך שהעם השתכנע מדבריהם ולא מדברי כלב בן יפונה ויהושוע בן נון, כדי לשנות דבר באשר לכך שדברי הנאשם היו חוקיים ולא היו דברי המרדה. צוות ההגנה: עו"ד דורי פינטו, עו"ד הלל סיימון חזני, עו"ד גליה שיצקובסקי איבקר, עו"ד איילת גרינברג, עו"ד ליאת סנדרס. בית הדין הגדול במדבר סיני תיק מס' תקמ"ג עם ישראל המאשים נגד 1. סתור בן מיכאל למטה אשר ת.ז: 000000008יליד: 1373 לפני הספירה, מצריםד.נ. מדבר סיני צפון, מחנה אשר הנאשם כתב אישוםהנאשם מואשם בזאת כדלקמן: א. העובדות: 1. בחודש השלישי, בשנה השנית לנדודי בני ישראל במדבר, הצטוו שנים עשר נשיאי השבטים, ראשי בני ישראל ובתוכם הנאשם, לצאת לתור את ארץ כנען ולחשוף את דרכי מלחמותיה, את מבצריה ואת אסטרטגיותיה, על מנת להכין את צבא ישראל בצורה הטובה ביותר לכיבוש הארץ. הציווי הגיע ממשה רבנו, על פי מצוות ה' . 2. עוד במצרים, שימש הנאשם, יחד עם שאר הנשיאים (להלן: "המרגלים") כמנהיג העם. הוא נמנה על השוטרים היהודים שמינו המצרים בשעבוד מצרים. כאשר מונה משה להנהיג את העם ולהוציאו ממצרים, התערער מעמדם של הנאשם ויתר המרגלים. 3. המרגלים תרו את הארץ במשך 40 יום, החל מ-28 בחודש השלישי, ועד ה-8 בחודש החמישי, ערב תשעה באב . בשובם, העידו המרגלים, והנאשם בתוכם, על היות הארץ ארץ זבת חלב ודבש ואף הביאו לעם מפרי הארץ. 4. בעמדו מול העם ומול משה, הערים עליהם הנאשם כאשר התייצב מולם עם אשכול ענבים והכרזה חיובית על טיב הארץ, והכל על מנת להקהות את החשדות נגדו. רק משהרגיע את משה, בחר הנאשם להפוך את דבריו ולתקוף את אפשרות הכניסה לארץ. 5. וכך, מעבר לתיאור הנפלא של הארץ וטובה, הוסיפו המרגלים, והנאשם בתוכם, לתאר את יושבי הארץ באופן מפחיד ואימתני, תוך תיאור עוזו ומידותיו של העם היושב בארץ - "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ"; "וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם"; וביצורן החזק של הערים – "וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד". 6. הנאשם ושותפיו חרגו במובהק מן המשימה שהוטלה עליהם, בכך שהוסיפו מדעתם תיאורים מרחיבים, לרבות תיאורים שאינם מבוססים על מראה עינים, אלא על דמיון. כך, בין היתר, הציגו המרגלים והנאשם את התיאורים הבאים: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" או, "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". 7. למרות תפקידו הנשיאותי, פעל הנאשם לטובת עצמו בלבד. את הביקורת שהיתה לו על שאלת כיבוש הארץ ואת מחשבותיו על דרך ההנהגה הראויה, פרט הנאשם בחומרה ובפרובוקטיביות אל מול העם כולו, תוך הטלת פחד, מדנים ואיבה. בכך ביקש הנאשם לגרום לעם לפקפק בהנהגתו החיובית והטובה של משה ולהביא את העם לידי שנאה, בוז ואי נאמנות בהנהגתו של משה. 8. גם אחרי שכלב בן יפונה, שיצא עם המרגלים לתור את הארץ (להלן: "כלב"), ביקש לחזק ולעודד את העם, בכך שאמר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ", גם אז המשיכו המרגלים והנאשם בתוכם, להפחיד את העם ולטעון בתקיפות כי "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" ואף הוסיפו והוציאו את דיבת הארץ רעה. 9. המרגלים והנאשם בתוכם ביקשו להטיל פחד ויראה בעם ולגרום לו חשש להכנס לארץ כמצוות ה' ביד משה. דרכם של המרגלים והנאשם היתה 'הפחד ומשול'. באמצעות שיטה זו, נטעו בלב העם פחד מהענקים ואנשי המידות היושבים בארץ, מכך שהארץ היא 'ארץ אוכלת יושביה' ומכך שהעם היושב בה "חזק הוא ממנו". במעשיו אלה, גרמו המרגלים והנאשם לחשש מכיבוש הארץ כמצוות ה' ביד משה. 10. בעקבות מעשיו של הנאשם, עם ישראל, אשר קודם לכן הלך בצייתנות אחרי הנהגתו של משה, ביקש פתאם: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה". מרגע שהוסת העם, סרב קהל ישראל להכנס לארץ, אליה התייחס כמסוכנת וממיתה ואף איבד את הרצון להאבק: "לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה". 11. כלב ויהושע בן נון (להלן: "יהושע"), שכאמור יצאו עם המרגלים לתור את הארץ, הוסיפו לנסות ולהרגיע את העם ולחזקו ביכולתו של ה' לסייע במלחמה. אולם גם אז לא התעשתו המרגלים והנאשם בתוכם ולא הצטרפו לדברי כלב ויהושע אלא אפשרו לעם להמשיך במרד. 12. יתר על כן, מעשה ההמרדה וההסתה של המרגלים והנאשם בתוכם, גרם לעם לאיים על חייהם של יהושע וכלב, שליחיו של משה, ואולי אף על חיי משה ואהרון עצמם ולבקש לרגום אותם באבנים, ואף הובילו לבסוף למרידה בה'.[1] 13. את כל המעשים המתוארים עשו המרגלים והנאשם תוך ניצול ציני של מצבו הרגשי של העם וחולשתו, בעקבות תקופת עבדות ממושכת של 210 שנים. המרגלים והנאשם התעלמו מניסיון העבר ולא חשבו על התוצאות הצפויות אם ימרה העם את ציווי ה', מתוך אדישות לגורל העם. 14. במעשיהם המתוארים לעיל ובפעילותם המתוארת, קשרו הנאשמים קשר לשם המרדה, עשו מעשים לשם המרדה; הביאו לידי שנאה, בוז ואי נאמנות למנהיגים ולשלטון שהוקם כדין; הסיתו את העם להחליף את השלטון החוקי; עוררו מורת רוח, מדנים ואיבה בקרב העם. ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשמים הנאשם:1. מעשי המרדה – עבירה לפי סעיף 133 + 136 , ס"ק (1) (2) (3) ו(4) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). ג. עדי התביעה:1. משה בן עמרם למטה לוי (מאיה גורדון)2. כלב בן יפונה למטה יהודה (יערה נובואר)3. יסכה בת ברוך ממטה דן (שיראל בתן)4. רחב בת אברהם, גרת צדק ילידת יריחו (נעה קורניצר) היום, טו באב, החודש החמישי, השנה השנייה לנדודי עם ישראל במדבר סיני. צוות התביעה: עו"ד רחלי זוארץ-לוי, עו"ד שירה בנבג'י, עו"ד מעיין סגל, עו"ד הלל סגל, עו"ד אדר עסור. [1] במדבר יד9. משפט מרגלים - תגובת ההגנה.docx