יום ד', טז’ בסיון תשע”ט
דף הבית אודות דבר המנהלת תכניות לימוד מידע לתלמידות לוח אירועים חדר מורים יצירת קשר
 
קרא עוד...
 

בתאריך 23.10.15 הוסיפה המנהלת, מרב בדיחי, את הדברים הבאים: הורים וצוות יקרים! ימים לא פשוטים עוברים עלינו במדינה והבנות מגיבות לנעשה בכל מיני דרכים וצורות. היועצות אורטל ושירה מלוות את המחנכות ואת הבנות ומטפלות בכל גילוי של פחד חרדה ובכי. יחד עם הפחד ואולי בגלל הפחד אנחנו עדות לוואטסאפים שנשלחים ואמירות בוטות וקשות כנגד הערבים.נכנסתי לשתי החטיבות ביום חמישי בתפילה ודיברתי עם הבנות על השמירה לא רק על הגוף שלנו אלא גם על הנשמה.דיברתי על כך שאדם נברא בצלם,שכל התורה והיהדות מדברת על אהבת אדם,על שפיכת דם אדם ולא מדברת רק על בריאת יהודי ושמירת חיי יהודי,ניסיתי להסביר שאין קשר בין דעות פוליטיות להקפדה על מוסר ועל שמירת לשון. דיברתי על מניעת אלימות והקפדה על הדיבור שלנו ועל כמה בסופו של דבר בדיבורים ומעשים כאלה אנחנו משחיתות את הנשמה שלנו.דיברתי איתם על כך שברגע שאדם כבול לרצפה אנחנו לא חורצות דין ולא עלינו להעניש אותו.אני חושבת שהדיבור הזה חשוב בימים אלו וצריך להישמע. ביום ראשון ושני נתייחס במדרשיה לרצח רבין תוכנית תישלח אליכם בהמשך היום על ידי אפרת. אני מאחלת לכולנו ימים שקטים ובטוחים ובשורות טובות. ב"ה יום ג', ל' תשרי תשע"ו 13.10.2015הורים יקרים, אנחנו בעיצומם של ימים לא פשוטים בירושלים בפרט ובארץ בכלל ואין רגע דל.הבנות לחוצות ומביעות הרבה חששות ותסכולים, הן לא מרגישות בטוחות בדרך לבית הספר ובחזרה וחוששות לבני משפחתן. המחנכות והיועצות משוחחות עם הבנות, מקשיבות להן ומציעות דרכי התמודדות עם המתחים.היום כינסנו את כל בית הספר - קראנו פרק תהילים לשלומם של הפצועים ושוחחנו עם הבנות על הלגיטימציה של הפחד, על הסכנות שטמונות בפחד הגורם לנו לשיתוק וכן להתלהמות ושנאה, על הצורך בזהירות מרובה ובשמירה על עצמנו, אולם גם על ההכרח לשמור על שגרת הלימודים ועל מסגרות קבועות שמסייעות להתמודד במצבי מתח. כמו – כן, שוחחנו עם הבנות על קבוצות הוואטסאפ והפייסבוק בהן הן שרויות שעות רבות - על יתרונותיהם וחסרונותיהם. קבוצות אלו מאפשרות לבנות לעיתים לקבל תמיכה, לא להרגיש לבד בחששות ולמצוא אוזן קשבת בין חברים. אולם לעיתים קבוצות אלו מזינות את הפחד, מעבירות במהירות שמועות לא מבוססות ולא מדויקות על אירועים ופיגועים ועל הבנות לגלות אחריות לגבי השיח שהן מייצרות. הטלפון הנמצא בידה של כל אחת, גורם להן לבדוק בכל רגע מה התרחש ולהעביר כל אינפורמציה במהירות רבה לכל הבנות. נקפיד בימים אלו יותר מהרגיל שלא יימצאו טלפונים בידי הבנות בזמן השיעורים וככל האפשר גם בחלק מההפסקות, על מנת לאפשר להן הפוגה מסוימת מהאירועים השוטפים. אנו הקפידו גם בבית שהבנות לא יהיו חשופות ללא הפסקה לשידורי הרדיו והטלוויזיה, המעצימים את האירועים, חוזרים עליהם שוב ושוב ומייצרים בהלה. בימים אלו תגברנו את האבטחה בבית הספר ושמירה תהיה במקום עד שעות הערב המאוחרות, כל עוד ישנן תלמידות בבית הספר וכן בימי שישי. אנו מפחיתות ככל האפשר את יציאת הבנות מבית הספר למכון, ליהודה הלוי ולשיעורי גוף נפש. הדבר מתאפשר בזכות האוהל החדש הנמצא בתוך חצר בית הספר. כרגע דחינו את טיול השל"ח שהיה מתוכנן למחר לכיתות ט' ואנו מקפידות להיות עם יד על הדופק ולבדוק את אפשרות הקיום של כל אירוע לגופו. לא נוכל לשחרר בנות באמצע היום לבדיקות רפואיות או אירועים משפחתיים ללא מכתב חתום על ידכם (לא הודעות ס.מ.ס).אנו מבקשות מכם לסייע לנו - לשלוח את הבנות לבית הספר, לעזור להן לשמור על השגרה ולהמשיך עם הבנות את השיחה הנערכת בכיתה - על דרכי ההתמודדות הנכונות להן, להקלה על המתח והפחדים. מועצת תלמידות יזמה הכנת חבילות מתוקות לשוטרים העומדים בצמתים ושומרים עלינו. החבילות יארזו מחר (יום רביעי) ועדיין ניתן להביא פריטים שונים לחבילות השי (שכבת ז' – חטיפים, שכבת ח' – חבילת סוכריות, שכבת ט' – חבילות מסטיקים, שכבת י' – פיצוחים, שכבת י"א – ופלים או עוגיות, שכבת י"ב – קרם ידיים/מגבונים/ ג'ל לניקוי ידיים וכד'. ) בתפילה לימים טובים יותר לכל עם ישראל,מירב בדיחי וצוות המדרשייה בנות יקרות,ברוכות הבאות חזרה לבית הספר. אני שמחה לראות את כולן כאן , שמחות ונרגשות לקראת השנה החדשה ושמחות לפגוש את חברותיכן. אני מניחה שלחלקכן היה חופש ארוך מדי, ואחרות היו שמחות להאריך אותו בעוד כמה חודשים . אני מקווה שכך או כך היו לכן חוויות מעשירות וגדלתן וצמחתן מתוכן. אני מקווה שלא תשכחו את החוויות ואת ההנאות של החופש, אבל אני מצפה מכן להצליח להתמקד, וליצור בצוותא אווירה לימודית חיובית, עם הרבה סקרנות, עניין, משמעת עצמית ושמחת לימוד.פרשת השבוע שנקרא בשבת הקרובה, ניצבים וילך, פותחת בטקס ברית מרשים בו ניצבים כולם לפני ה' – הזקנים והצעירים, הגברים והנשים, הילדים והתינוקות, המנהיגים ופשוטי העם. כולם יחד כורתים ברית עם אלהים כיוון שכולם יחד צריכים להיות מחוייבים בה. לא מיידעים בכללים רק את המנהיג או את ראש השבט, שיעביר את המסר ויקח אחריות, אלא מכניסים את כולם לטקס, מחייבים את כולם לשמוע את החוקים, את ההתחייבות ואת הסנקציות אם לא מקיימים את הברית. כולם שווים במעמד זה והברית נכרתתת לא רק עם מי שנמצא שם באותו זמן, אלא גם עם הדורות הבאים, שאבותיהם ואמותיהם יעבירו להם את המסר כשייוולדו לעולם.אבל רגע לפני סוף הטקס, מופיע פסוק שעניין אותי במיוחד – כי הוא מבין ללב האדם – "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלוהינו ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך ...". אולי יש פה מישהו שחושב שהוא יכול להיות אחר מכולם, אולי יש פה מישהו או קבוצה שחושבת שיכולה לפרוש מן הברית, או לקבל זכויות יתר, או לא לקחת חלק בחובות אלא רק בזכויות – זה יכול להיות רגש טבעי ומוכר לכולנו, אבל לא! הוא אסור! "לא יאבה ה' סלוח לו... והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל". מי שהבדיל את עצמו יהפוך להיות מובדל גם בעיני המסגרת.גם אנחנו בבית הספר כולנו קבוצה אחת , עם אחד, שנכנס בברית. אנחנו שותפות גם בברית הגדולה – עם ה' ועם העם, אבל גם בברית קטנה יותר – של מסגרת בית ספרית שיש לה כללים וחוקים ודרישות ונהלים. כולנו פה היום ניצבות ומקבלות על עצמנו להיות חלק מן הקבוצה הזאת. כולנו הופכות להיות שותפות בקהילה אחת. זה מחייב אותנו להרבה דברים וגם נותן לנו הרבה זכויות. ואני רוצה להדגיש את הערבות ההדדית שצריכה להיות פה בין אחת לשנייה. אנחנו לא יכולות להצליח בלי שנרגיש קהילה אחת ויהיה אכפת לנו אחת מן השנייה.אף תלמידה ואף כיתה לא יכולה להגיד "שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" , כלומר אעשה מה שטוב לי, אעשה מה שנכון בעיניי, אתעלם מהכללים ומהכלל – ואהיה בסדר. לא, אנחנו קהילה אחת ולכן כל מה שכל אחת מאיתנו עושה – משפיע על האחרות - לטוב ולרע.אינני אומרת לכן, להיות דומות זו לזו, להיות זהות, להיות קהילה אחידה. ההפך. כל אחת צריכה להיות מה שהיא, ולהדגיש את ייחודה ושונותה, את אופייה המיוחד ואת כשרונותיה, אבל אנחנו צריכות לדעת שאנחנו חיות בקהילה ולא כבודדות. צריכות להסתכל על עצמנו כפרטים במקביל למבט על עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר.זה מתחיל בדברים הקטנים והטכניים– בשמירה על ציוד, בשמירה על ניקיון, בהגעה בזמן . אם אני אלכלך – יהיה מלוכלך לכולן, אם אני לא אגיע בזמן – כולן יחכו לי ומי שהגיעה בזמן - תרגיש שהזמן שלה לא מכובד. וזה ממשיך גם בדברים גדולים יותר - בתרבות שיחה, בכבוד הדדי, באמון. זה בא לידי ביטוי בלימודים – אני יכולה להצטיין בעצמי, אבל אני יכולה להפוך את הכיתה לכיתה מצטיינת ואת בית ספר למספר אחד. וזה משמעותי במיוחד בעניינים חברתיים, כי אני יכולה להיות פופולרית בעצמי, אבל אם אהיה מודעת לכך וארצה בכך - אני יכולה להפוך את הכיתה והקהילה שסביבי לקהילה מגובשת ונעימה יותר. בשבוע האחרון יש במדינת ישראל מבצע לחיסון פוליו. המבצע הזה הוא לא כדי לחסן את מי שעלול לחלות, כי רוב הילדים ואלה שבאים להשתתף במבצע הם כבר מחוסנים, אלא כדי למנוע מהם להיות נשאים ולהעביר את המחלה הלאה. יש פה תפיסה של ערבות הדדית, של שותפות בקהילה ובמדינה. כולם עושים בשביל אחד. כולנו לא רוצים את המגפה בקרבנו.אנחנו ניצבות עכשיו בפתיחתה של שנה חדשה. כל האפשרויות פתוחות בפנינו. ולא רק בפני בנות ז' שהצטרפו היום, אלא בפני כל אחת וכל כיתה. אני מאחלת לנו כבית ספר וכקהילה לומדת, שנדע לנצל את ההתחלה הזו להתחדשות והתקדמות, שנדע להיות קהילה אחת משמעותית, שעוזרת ותומכת זו בזו, שמודעת למי שסביבה ושכל אחת בה חושבת לא רק על עצמה אלא גם על הכלל, ושנדע להכיל בתוך היחד הזה את הקולות השונים ולהרוויח מהם. מרב בדיחימנהלת ביה"ס